22/05/20מצלמות מדעיות רבות משתמשות בקירור חיישנים כדי להפחית את השפעת "רעש זרם כהה" תרמי תלוי טמפרטורה ופיקסלים חמים. חלק מהמצלמות מציעות שיטות קירור מרובות להסרת החום העודף, בעוד שעבור חלק מהמצלמות ויישומי ההדמיה, אין צורך בקירור.
חיישן המצלמה עצמו מקורר לעיתים קרובות לטמפרטורות מתחת לאפס על ידי התקן פלטייה, אשר מעביר את החום למערכת סילוק החום של המצלמה. קירור 'אוויר' או 'אוויר מאולץ' הוא שיטת סילוק החום הנפוצה ביותר, שבה מאוורר משתמש בזרימת אוויר כדי להחליף את עודפי החום עם האוויר הסביבתי. לחלופין, חלק מהמצלמות מציעות גם את היכולת להשתמש במערכת סירקולציית נוזלים כדי להסיר את החום למאגר או לאמבט מקורר. זה יכול להציע יתרונות במצבים מסוימים, בתמורה לשיקולי פרקטיות ועלויות.
האם אני צריך קירור נוזלי?
עבור מצלמות מקוררות, קירור אוויר הוא בדרך כלל האפשרות הנוחה ביותר, בתנאי שמתאפשרת זרימת אוויר מספקת סביב המצלמה, וטמפרטורת הסביבה של החדר אינה גבוהה מדי. פעולה זו אינה דורשת חלקים או התקנה נוספים, ואין סיכון לשפיכות או דליפות. אך ישנם שני מצבים עיקריים בהם קירור נוזלי עשוי להיות חיוני.
ראשית, עבור מצלמות מסוימות, קירור נוזלי יכול לתמוך בטמפרטורת חיישן נמוכה יותר, מה שמספק רעש זרם אפל נמוך יותר. אם נדרשים זמני חשיפה ארוכים של עשרות שניות עד דקות במצלמות אלו, הרעש המופחת יכול להציע שיפורים משמעותיים ביחס אות לרעש ובאיכות התמונה.
שנית, בעוד שבמהלך הייצור נעשים כל מאמץ למזער את הרעידות מהמאוורר הפנימי של המצלמה, לעיתים, עבור ציוד רגיש מאוד, הדבר יכול להיות בעייתי. במקרה זה, קירור נוזלים מאפשר התקנה ללא רעידות של המצלמה, כאשר מערכת זרימת הנוזלים ניתנת להפרדה מהציוד הרגיש.
